נעה יקותיאלי / DUCHAMP AS SUBTEXT ליווי אוצרותי : רבקה בקלש

המיצב של נעה יקותיאלי על שני חלקיו והתווך שביניהם, מהדהד בחזותו העוצמתית/השברירית, את המלחמה, המבצע, הזיכרון של הקיץ האחרון, קיץ 2014, את צל ה'צוק איתן'. הזיכרון, שהינו נושא מחקרה של האמנית בתערוכותיה הקודמות, הוא העומד גם במוקד תערוכה זו. הזיכרון, היום שלאחר המלחמה, שרשרת ארועי העבר, על פי וולטר בנימין, "עורמת בלי הרף גלי חורבות,…

שחר מרקוס , מיכל קול אוצרת: ורה פילפול

בחדר הוידיאו בבית האמנים, יוצגו ברוטציה עבודות וידאו של מיכל קול, אמנית ישראלית החיה בלונדון לצד עבודת וידאו של שחר מרקוס אמן פרפורמנס ווידאו ארט. 'רעב', (2010), וידיאו של מיכל קול, עבודת הוידיאו הראשונה מבין השתיים שלה בתערוכה, המצלמה מתמקדת בתקריב שפתי אישה ובתהליך אכילה, אינטנסיבי, בלתי פוסק. התחושה המתקבלת היא של בהילות, אובדן שליטה,…

אדר גולדפרב -חדר הכמעט אוצרת: ורה פלפול

אדר גולדפרב, מתעניין במהות התנועה. הוא מטפל בעולם שסביבו, תוך שהוא מפרק ומרכיב אלמנטים וגופים, ובונה מהם מחדש מצבים ואובייקטים קינטיים שיש בהם מין ההומור הדק, של דברים שהוצאו מהקשרם ומן הפונקציונאליות שלהם והופכים להיגד או מצב שהוא כמעט שירה, או אמירה על החיים ועל בני האדם. גולדפרב, סיים בשנה האחרונה את לימודי תואר שני…

לילי רתוק , זיו יונתן – שלושה בתים /וידאו ארט

"מתי מפסיק בית להיות בית? כאשר אין לו גג? כאשר מפרקים את חלונותיו? כאשר קורסים קירותיו?"
[פול אוסטר: המצאת הבדידות]

במרכז מאנה לאמנות עכשווית בארצות הברית, המדגיש שיתופי פעולה בין יוצרים בתחומים שונים, הזמינה לילי רתוק את חברי להקת המחול "Armitage Gone!" הפועלים במקום להגיב למבנה הפיסולי האניגמאטי שעיצבה ולפס הקול שכתב והלחין זיו יונתן. תנועתם בחלל האפלולי תועדה בשתי מצלמות: באמצעות מצלמה נייחת שהציב יונתן רחוק יחסית מן ההתרחשות ובעזרת מצלמה נוספת, שנשא בידיו כשהוא עוקב אחריהם מקרוב.

המבנה, העשוי ארבעים עמודי מתכת כסופים, במרווחים קבועים, במרכזו של חלל שקירותיו, תקרתו ורצפתו צבועים בשחור, מפתה לחדור לתוכו, אך גם להימלט ממנו, בעת ובעונה אחת. תנועת הרקדנים מדגישה את מורכבות היחסים בין חוץ ופנים בבית הווירטואלי. המצלמה עוקבת אחר המסתורין של החתירה אל לב הבית והכמיהה למצוא בו מפלט ומקלט; אולם היא מבטאת גם את החשש מפני הבית כמלכודת.

בתיה רגב – חיפוש אחר המוחלט אוצר: אריה ברקוביץ

בתיה רגב לוקחת אותנו למסע אישי מרתק אל עולמה האישי דרך מגוון עבודות רישום וציור העשויות ביד בוטחת ובוירטואוזיות מקצועית.

בשפה ציורית , על גבול המופשט, היא מפרקת ומרכיבה פיסות טבע, תוך שימור זיכרונות אישיים וקולקטיביים שמקיימים בתוכם יחסים והתרחשויות שהמתבונן יכול לפענח ולחוות בהקשרים אסוציאטיביים בין הנראה והמוכר לקסום והנסתר.

תערוכה קבוצתית – ימהות אוצרת: טל יזרעאל

האמנים המשתתפים:
נועה בן-נון מלמד
רעיה ברוקנטל ומאיה ז"ק
ג'ואנה ג'ונס
ניר דבוראי
טרנג לי
הילרי מושקין
קרוליין מקסוול
ענבל ניסים
גיא נסנהויז

אוצרת: טל יזרעאל

יחסי אדם ים היו מעולם דיכוטומיים. הים עורר אצל האדם השתאות אך גם מורא. תלותו של האדם בים התקיימה לצד הצורך להכניעו. היצירות המוצגות יתיחסו אל הקשר אדם – ים בהיביטים שונים כאשר לפעמים דרך הפעולה של האמן היא זו המתווה את יחסי אדם-ים.

ניב ברונשטיין- מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה אוצר: אריה ברקוביץ

ניב בורנשטיין מצייר מיחברים של סצנות רגשיות לצד מציאות ומביים על הבד עולם חדש שיש בו תאור של זכרונות העבר והתפכחות אל מול התנהלות היום-יום. בורנשטיין מצייר ורושם תצריף של סיפורו האישי ועולמו הפנימי תוך הצפה והסתרה של מידע. השקרי והאמיתי מתערבבים יחדיו ויוצרים שאלות על מקום ומהות, על רע וטוב, על גלוי ונסתר. הציור…

רונית אתרוג- רציתי לספר לכם

האמנים המשתתפים:
נועה בן-נון מלמד
רעיה ברוקנטל ומאיה ז"ק
ג'ואנה ג'ונס
ניר דבוראי
טרנג לי
הילרי מושקין
קרוליין מקסוול
ענבל ניסים
גיא נסנהויז

אוצרת: טל יזרעאל

יחסי אדם ים היו מעולם דיכוטומיים. הים עורר אצל האדם השתאות אך גם מורא. תלותו של האדם בים התקיימה לצד הצורך להכניעו. היצירות המוצגות יתיחסו אל הקשר אדם – ים בהיביטים שונים כאשר לפעמים דרך הפעולה של האמן היא זו המתווה את יחסי אדם-ים.

תמר שפר – שלא יעוף ברוח אוצרת: אירנה גורדון

תערוכה זו הינה פרק נוסף ביצירתה של תמר שפר העוסקת בנוף האורבני כאספקלריה של החוויה האנושית העכשווית. הנופים בעבודותיה אינם מתארים מקום ממשי אלא פורשים "סביבה מנטאלית" המשקפת במבניות ובארכיטקטורה שלה את המרחב הכאוטי, המרושת, הטכנולוגי, ההיברידי ומוצף הדימויים בו אנחנו חיים.
בתערוכה שלוש עבודות מרכזיות:
המיצב "שלא יעוף ברוח" המשלב רישום ומרכיבים תלת ממדיים. הוא מביא מספר נרטיבים מקוטעים המשולבים זה בזה, מהדהדים זה את זה ופורעים זה את זה בעוד מבט הצופה משוטט בין רישומי בניינים, כבישים, אזורי טבע ומחוזות אסון וחוזר חלילה; עבודת הוידאו "אקרובטיקה" המציגה מכונה שהיא הכלאה בין אלמנטים אורגנים למכאניים; והפסל "משהו מחובר לזנב הדרקון" המקשר בין קו מרחבי מרוסק עם גוף שהוא הכלאה ביו-מכנית.
הבחירה להתייחס לחוויה האנושית באמצעות הנוף מעשה ידי אדם והנוף ה"טבעי" נשענת על מסורת רבת שנים באמנות העוסקת בקשר ההדדי והמורכב בין האדם למקום. העבודות מתאפיינות בחומריות ובחושניות שמקומן נפקד מהעולם הטכנולוגי והווירטואלי. הן משקפות את הכמיהה לחוויה חושית משמעותית בעולם היברידי זה ומנכיחות, במציאות של ריבוי אובייקטים, את הסובייקט.
תערוכה זו הינה פרק נוסף ביצירתה של תמר שפר העוסקת בנוף האורבני כאספקלריה של החוויה האנושית העכשווית. הנופים בעבודותיה אינם מתארים מקום ממשי אלא פורשים "סביבה מנטאלית" המשקפת במבניות ובארכיטקטורה שלה את המרחב הכאוטי, המרושת, הטכנולוגי, ההיברידי ומוצף הדימויים בו אנחנו חיים.
בתערוכה שלוש עבודות מרכזיות:
המיצב "שלא יעוף ברוח" המשלב רישום ומרכיבים תלת ממדיים. הוא מביא מספר נרטיבים מקוטעים המשולבים זה בזה, מהדהדים זה את זה ופורעים זה את זה בעוד מבט הצופה משוטט בין רישומי בניינים, כבישים, אזורי טבע ומחוזות אסון וחוזר חלילה; עבודת הוידאו "אקרובטיקה" המציגה מכונה שהיא הכלאה בין אלמנטים אורגנים למכאניים; והפסל "משהו מחובר לזנב הדרקון" המקשר בין קו מרחבי מרוסק עם גוף שהוא הכלאה ביו-מכנית.
הבחירה להתייחס לחוויה האנושית באמצעות הנוף מעשה ידי אדם והנוף ה"טבעי" נשענת על מסורת רבת שנים באמנות העוסקת בקשר ההדדי והמורכב בין האדם למקום. העבודות מתאפיינות בחומריות ובחושניות שמקומן נפקד מהעולם הטכנולוגי והווירטואלי. הן משקפות את הכמיהה לחוויה חושית משמעותית בעולם היברידי זה ומנכיחות, במציאות של ריבוי אובייקטים, את הסובייקט.

לילי רתוק, זיו יונתן – שלושה בתים

זיו יונתן ולילי רתוק שלושה בתים "מתי מפסיק בית להיות בית? כאשר אין לו גג? כאשר מפרקים את חלונותיו? כאשר קורסים קירותיו?" [פול אוסטר: המצאת הבדידות] במרכז מאנה לאמנות עכשווית בארצות הברית, המדגיש שיתופי פעולה בין יוצרים בתחומים שונים, הזמינה לילי רתוק את חברי להקת המחול "Armitage Gone!" הפועלים במקום להגיב למבנה הפיסולי האניגמאטי שעיצבה…