המים הבוכים

רבקה גלעד

אוצרת: נורית ירדן

נסעתי כדי להיות עם חברה אהובה שהייתה בסוף ימיה.

המוות נמצא קרוב. תמיד משך ודחה אותי, מתקרבת אליו ומתרחקת.
עומדת לידו, צופה בו, בתהליך שבו הוא כובש את הגוף. צופה בנשימות האחרונות בסקרנות. רוצה להיות שם כשזה קורה. להקל שלא ירגיש הנחנק את החנק הזה שמתרחש בגופו. שיישן. שיירגע.

אני שם גם כדי להתבונן בתהליך. איך יוצאות הנשימות האחרונות מן הגוף, ופתאום הגוף דומם. לרגע עוד נלחם על הנשימות האחרונות. עכשיו הוא ממש נלחם. הנשימה מאטה מאד. נשימה בטינית שטוחה. ואז יש עצירה ארוכה .שקט חונק.

פתאום מגיעה עוד נשימה עמוקה המוציאה קול קטן, ואז שקט. הגוף דומם. נדמה שזהו, זה הסתיים, אבל אחרי דקה או שתים, שוב נשימה אחת, שטחית, נאבקת להיכנס ולצאת מתוך הגוף.

 

זה לא דומה לשום דבר אחר.

 

אני עומדת שם ומחכה. מתי יגמר המאבק הזה על הנשימות. המאבק בין המוות לגוף. בין הכנסת אויר להוצאתו. זה קורה. הנשימות הקשות מפסיקות, הגוף דומם. הפה נשאר פעור. ואני עומדת, מחכה לעד לעוד נשימה. היא לא מגיעה.

 

עובר זמן ואני מבינה שהמוות כאן והוא דוחה אותי. אני רוצה להתרחק ולא לחזור יותר.

לצאת החוצה אל השמים, אל הטבע והנוף, לחפש נשימות עמוקות, רוח ומים.

מחפשת את המים הבוכים.

אני מבינה שבתהליך הזה אני מחפשת, לא כדי למצוא, אלא כדי לשכוח.
זה נעשה ברור שהצילום על כל אופניו אינו מקרב אותי, אלא מהווה מחיצה.

 

—————————————————————————————————————–

ליווי אוצרותי, נורית ירדן

רבקה גלעד
פתיחה: 20.01.2022 19:00   נעילה: 12.02.2022 14:00
שיח גלריה: