העלמות מהרציון

יובל קידר

אוצר: אריה ברקוביץ

איך הגעת לעסוק בנושא הזה?

הסטודיו שלי נמצא בשדרות הר ציון, בדרום ת"א, ממש מעל איזור של זנות, וככה נחשפתי לראשונה לתופעה יום יומית אינטנסיבית, גם מפני שיכולתי ממש בפועל לשמוע את השיחות בין הזונות לבין עצמן, או בשעת מו"מ עם לקוחות, ואם זה לא היה ברוסית, גם הבנתי.

עקבתי מן החלון במשך שנים אחר נשים שבהדרגה למדתי להכיר, זיהיתי את דפוסי ההתנהגות, שעות העבודה וסגנונן הייחודי.

ומתי החלטת שאתה אינך צופה ניטרלי אלא ממש מתקרב אל "המשחק" הזה?

זה קרה בהדרגה,מתוך שיחות , קצרות בהתחלה, ואישיות יותר אח"כ, נחשפתי אל הנשים הללו, אל העובדה שכולן, ללא יוצאת מן הכלל, משתמשות בסמים ממכרים, ואז הבנתי שהעניין כאן בכלל אינו סקס מבחינתן, אלא רק פרנסה כדי לממן את העניין החשוב באמת, אותו בולען ללא שובע שנקרא התמכרות לסמים.

והזונות הסכימו להיות מודליסטיות לציור?

כן, ממש כמו הרבה אנשים נורמטיביים, מצאתי אצלן רצון ועניין להחשף, גם גופנית, וגם נפשית, כשהוצפתי בסיפורים קשים ביותר, על עולמן שכולל לעיתים קרובות ניצול, נטישה, אכזריות ואדישות. זה לא הפך למשהו סוחט דמעות, מפני שאצלן התפתח איזה ייאוש מתורגל, סוג של עוצמה שבאה מתהום הגיהנום. ובכל מקרה, הסמים, הם תמיד מוקד העניין אצלן, הדבר שמחליף בהצלחה כל מחשבה קשה, וכל מציאות בלתי אפשרית, ובסופו של דבר הופך הסם לסיבת הסיבות למצוקתן הקשה מנשוא.

ולמה בעצם בציורים שלך אין הדגשה של אותו גיהנום, אלא דווקא כמעט גן עדן?

קשה לי להסביר באופן רציונלי את ההחלטה שלי למקם אותן בסביבה עשירה ופסטורלית, חוץ מהעובדה שלא עניין אותי ריאליזם קודר שידגיש את מה שנמצא שם מלכתחילה,בדמותן.

הבנתי כי האנושיות שבהן, חזקה מכל סטריאוטיפ אודות מצבן האומלל של 'נידחות החברה' הללו. גיליתי לשמחתי שאני יכול לתקשר איתן בגובה העיניים, מפתח אמפתיה אמיתית כלפיהן, ורואה דרכן משהו חזק על "מצבו של האדם". הן חיות חיים חשופים להחריד, ללא בית, מופרדות מילדיהן לעיתים קרובות, ישנות ברחובות או אצל קליינטים מזדמנים, אובדן האחיזה שלהן יכול להדהים ולהחריד כל אדם שבנה לעצמו רשת ביטחון.

האם זה מחקר שעשית בקהילת הזונות?

יש בזה גרעין של מחקר, אם כי השיטה אינה מדעית, אלא אינטואיטיבית. יש בי כנראה מן האנתרופולוג, הפונה אל קהילה זרה ומרוחקת בכדי לקבל תובנות חדשות וכדי להרחיב את ההבנה שלי את ההתנהלות האנושית, גם ובעיקר אם זו אינה אופיינית לחיי הרגילים.

מה מקור שם התערוכה, "העלמות מהרציון"?

לפני שנים רבות קראתי שציורו האיקוני של פיקאסו, שנקרא העלמות מאוויניון, הוא בעצם על שם רחוב אוויניון בפריז, שם היה האטלייה של פיקאסו, וזה היה רחוב בו עבדו זונות, לא יכולתי להתעלם מן הדמיון הביוגרפי, אם כי אין לי קירבה לשפה הציורית הספציפית של פיקאסו ולחיתוכים הקוביסטים שלו.

האם אתה מודע לכך שהנושא ואופן הצגתו הוא כמעט "טאבו" בחברה המהוגנת?

אני מודע בדיעבד לכך שהתמקדות בקהילה כזאת מחברת אותי, באופן פאסיבי, למה שנקרא העולם התחתון, שזהו האופן שגם אני עצמי הסתכלתי עליהן בעבר, עולם עברייני, מחוץ לגדר של מוסר בסיסי, חיים של שקר, גניבה, ניכור, שהם הסטנדרט הרגיל שם. יש לכולנו נטייה להתעלם מן הנשים האלה, להדחיק את עובדת קיומן, לחשוב שזהו סרט מרוחק, אבל לא, כל זה מתרחש במרחק של דקות הליכה ממרכז החיים הבורגניים ביותר של לב תל אביב. זה עולם הפוך, מתריס, קורא תיגר על החיים הבטוחים שנדמה לנו שאנו חיים.

יובל קידר
פתיחה: 16.01.2020 20:00   נעילה: 08.02.2020 14:00
שיח גלריה: