העבודות בתערוכה של אביבית סגל, מתמקדים במפגש שבין הצילום הקונקרטי ובין הדימוי האבסטרקטי ומדמים תחריט. צילומיה אשר נעו בעבר בתווך שבין הצילום לציור עסקו בעיקר בחופי הים הוצגו בתערוכות היחיד: "לבן", "שמ שמים", "ים ליום", "סימנים" ו-"אדווה". למרחב הלבן שנוצר עקב חשיפת היתר משמעות רבה בתערוכות אלה. הוא התווך שבין העולם הפיזי והעולם המטאפיזי, בין הנגלה והנסתר. מחד הוא מרחב בעל נוכחות חסרה המדמה שקט בין המילים, אך מאידך הוא מחזק את הדימויים עצמם. במסע אחרי האין מנסה סגל לטעת סימנים בנוף, להגיע לתמצות ובהירות על זמנית, והדימויים בעבודות נותרים מרומזים ומדמים כאמור ציור. הצילומים הלבנים יוצרים מציאות ללא זמן ומקום, ומאפשרים פרוק המציאות והרכבתה מחדש.
בתערוכה Void"" , אותה הציגה בשנה שעברה בפריז, שילבה האמנית את העבודות ששטפו בלבן את חופי הים, בד בבד עם העבודות החדשות בשחור. עבודות האמנית בתערוכה הנוכחית ממשיכות את הדואליות שהתקיימה בתערוכות שהציגה בשנים האחרונות בהן מדמים הצילומים ציור, אלא שהפעם מדמים הצילומים תחריט. בעבודותיה שולט כעת הצבע השחור, כאשר בצילומי שורשי האוויר וגזעי העצים מודגשים קווי המתאר המדמים כאמור תחריט. היא מושכת את הצילום עד הקצה גם בעת הצילום וגם בטיפול שלאחריו עד אשר בראייתה הוא הולך ונעלם. בתערוכה הנוכחית האמנית עוברת מהים ליבשה ומצלמת בתקריב את צמרות וגזעי העצים, בקווים צפופים, שחורים ועמוסים היוצרים מבע של סבך מופשט. הטבע מרתק אותה והיא רוחשת לו כבוד ואהבה. ענפי העצים המצולמים בשלכת חשופים ואמיתיים. השלכת מבחינתה היא סוג של צמצום, העץ מסיר מעצמו את חלקיו העודפים, הסרה שמטרתה להתחזק ולהתחדש.
הצילום, מדיום עכשווי ומרכזי, יודע לתעד נקודת זמן ומקום ספציפיים, אך גם לברוא ולביים מציאות חדשה. אביבית סגל מביאה לידי ביטוי בעבודותיה את נקודת המבט הייחודית שלה, את כישרונה לפענח מציאות, ואת יכולתה ליצור עבודות המעוררות רגש ומחשבה.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit