• image043

  • image001

  • שרוןגלזברג1

  • hila_amram_saw

  • image069

  • image005

  • image073

  • image078

hila_amram_sawחנאן אבו חוסיין / אתי אברג'ל / אייל אסולין / הילה בן ארי / עינת בסט / אריה ברקוביץ / זוהר גוטסמן / איצ'ה גולומבק / שרון גלזברג / רותי דה פריס / יעקב דורצ'ין /
ישראלה הרגיל / גיא זגורסקי / האני חטיב / אבי יאיר / אייל יהודה / נגה יודקוביק-עציוני / אביטל כנעני / הילה לולו לין פרח כפר בירעים / דבורה מורג / אוריאל מירון / שי עיד אלוני /
הילה עמרם / גבי קריכלי / עמי רביב / משה רואס / דן רייזנר / טל שושן / נועה תבורי


אוצרת: אירנה גורדון

פתיחה: שישי, 5 בפברואר, 2016 בשעה 12:00 נעילה: שבת, 27 בפברואר, 2016

התערוכה תתפרש על פני כל בית האמנים.

תערוכה קבוצתית המבקשת לכנס תחת גג אחד עבודות פיסול ומיצבים מן העת האחרונה המאופיינים בהיברידיות מופגנת, בפעולות איסוף, ליקוט ופיגורטיביות ארס-פואטית, ונעות בין פרימיטיביזם למושגיות, בין פסבדו ניאו-קלאסיציזם לסוריאליזם. העבודות נולדו מתוך ריבוי ושבר צורני, ומשלבות רדי-מייד, אמצעים פיסוליים מסורתיים וחומרים אלטרנטיביים. הם נוצרו מתוך מודעות לאופן בריאתן, למתח שבין נרטיב לפירוק ובין יופי למפלצתיות הנמצא בבסיסן. לעתים קרובות יש בהן שנינות, משחקיות, אירוניה וביקורת עצמית לצד עיסוק בכוחנות ואלימות. כל אלה מגיבים לא רק לאופן ההתהוות האמנותית אלא למציאות הפרגמנטרית והכאוטית של החיים בארץ באמצעות פיסול, שהוא תוצר של הכפלה וחלום, התמלאות והתרוקנות, של היזכרות והתפוררות, של השגבה ויומיומיות.

היצירות בתערוכה נפתחות למשמעויות ולמישורי פרשנות מרובים, ובאותה שעה מערערות על עצם הניסיון להגיע למשמעות או פרשנות כלשהי. הן מטילות עצמן אל תוך הצורה מתוך חשיבה פיגורטיבית וסיפורית, יוצרות אלגוריות של ההווה בכך שהן מחצינות את התהליכים והדימויים שיצרו אותן, שהם לעתים קרובות מקוטעים ומשבריים. העבודות מצביעות על חוסר האפשרות לספר סיפור קוהרנטי אחד, בזמן ובמקום, אך עדיין אינן מוותרות על הניסיון ללכוד את שולי המציאות. כל יצירת אמנות היא במובן מסוים אלגורית, שכן היא תמיד מייצגת משהו אחר. אולם המקום שבו צומחת האלגוריה, טען ולטר בנימין, הוא המקום שבו הדברים מנותקים ממה שהם אמורים לייצג. הם מסמנים את אי-הקיום של מה שהם מייצגים. הפרדה זו אינה רק אמצעי אמנותי אלא היא מגלמת את פני ההיסטוריה המלאים עקבות התפרקות ומוות. זו ההיסטוריה לא כאתר של לידה וצמיחה אלא כאתר של מה שעומד ללכת, להתרחק ולהיעלם.

אלגוריות של ההווה, כך ניתן לתאר את אותו חלק של הפיסול העכשווי שבמודע הורס ומנתץ את האורגני והמיתולוגי שבחומר ובדימוי, ומצביע על היות המשמעות מוטלת בצד הדרך, מתבוננת על עצמה מתוך עצמה, עולה ומתהווה מתוך הריבוי, מתוך החלקים, מתוך השברים.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit