דב אור-נר- D.M. 2008"כאשר אמן לוקח עבודה של קודמיו האמנים ומאמץ אותה לאמנותו שלו, הגישה יכולה להיות יצירתית. התוצאה אינה חדשה (במובן של יש מאין, ר.ב.), אך היא חדשה במובן שהיא מייצגת גישה חדשה" .
ראשיתו של הפרויקט בשתי סדרות של עבודות שפיתחו האמנים, כל אחד בנפרד ובצורה בלתי תלויה, בהן הם מנהלים דיאלוג עם תולדות האמנות, עם יצירותיהם של אושיות האמנות העכשווית, (מרסל דושאן פרידה קלו, ג'וזף בוייס ). בסדרות הללו שני האמנים משבצים ציטוטים (מהספרות, מדברי האמנים, טקסטים מצויים), טקסטים מקוריים ומשחקי מלים, מתוך עמדה אינטרטקסטואלית, של דיאלוג בין הטקסט החזותי והטקסט הכתוב .
לפני כשלוש שנים הפגשתי בין שני האמנים – שני הפרויקטים, שכתוצאה ממנו נולדות סדרות של עבודות המהוות דיאלוג על דיאלוג, עם תולדות האמנות ועם יצירות האומן ה'מגיב' ו'מעבד' את תולדות האמנות.
בהמשך לפילוסופיה הדושאנית בונים האמנים, אור-נר ואביבית בלס ברנס, את סגנונם האישי מריבוי מקורות השראה. ריבוי הדימויים, הגירויים ומקורות ההשראה, בתוך העולם הפוסט מודרני 'המפוזר' , זוכה לאחדותיות ולכידות, בזכות 'שפת האמנות', כל אמן ושפתו הייחודית, הן ברמה הפנומנולוגית והן ברמה הסימבולית.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit