הצילומים המוצגים בתערוכה צולמו במשך שנתיים, ונוצרו מתוך התבוננות של דגנית אילן במראות המשתנים כתפאורות בפתחי ביתה. היא מציגה כאן עולם הנשקף מבעד לפתח, עולם הנוכח במבט, ריק מדמויות אנושיות. האור, המרחק המשתנה מהנוף וחילופי העונות, הם שותפים חשובים בעבודות. החוץ תמיד מואר, הפנים תמיד אפל. תנועת המבט היא חד כיוונית – תמיד מהבית החוצה – ניגוד לסטאטיות ולהיעדרו של הפנים.
גם אם הבית מגביל במובנים מסוימים, המבט החוצה מאפשר תחושות של חופש וחלום.
מסגרת הפתח תוחמת את המבט, מצרה ומגבילה אותו – אך היא גם מהווה אתגר יצירתי.
בתערוכה מוצגות שלוש נקודות מבט משלושה פתחים: מבט דרך מרפסת פתוחה, שבה זווית הראייה רחבה והנוף רחוק, מבט מחלון מקומר שדרכו נשקף נוף קרוב, מבט דרך דלת צרה, בה נראים באותה עת נוף קרוב ונוף רחוק.
החלון כמוטיב באמנות החזותית, משמש חיץ בין פנים לחוץ, עמדת תצפית לאמן, ונקודת מעבר בינו לבין המציאות הנגלית לעין – כמו בין הצופה למתרחש ביצירה – מעין גורם מתווך בין שתי המהויות. זה היה אחד היסודות הרעיוניים ברנסנס האיטלקי, שראה בציור "חלון למציאות", תפישה שניסח התיאורטיקן לאונה בטיסטה אלברטי ופותחה ע'י אמנים מאוחרים, שהרחיבו את משמעויותיה. (Leone Batista Alberti)

כתבו: דגנית אילן בשיתוף עם מרים גפנר – מרצה ומטפלת בדמיון מודרך ליווי אוצרותי: נורית ירדן

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit