בתערוכת היחיד הראשונה של הדר בורשטיין מוצגים אובייקטים אותם הוא מרכיב ומפסל. התערוכה מסכמת את השנה האחרונה, בה חזר לאהבה ישנה שלו – פיסול בעץ, תוך שהוא מושפע ומקבל השראה ממפגשים וחומרים אחרים אותם הוא מלקט ואוסף במהלך הזמן ובשיטוטיו האקראיים.
בורשטיין עובד עם עץ טבעי ועץ ממוחזר ומעובד. את החומרים הוא אוסף משאריות מהסטודיו, מפחים ברחוב, משאריות גזם ובהסתובבויות אקראיות, בעיר תל אביב ובקיבוץ נירים שבנגב המערבי בו נולד. ברכבו יש לו מסור ומזמרה גדולה וכל פעם שפוגש ב'חתיכה' מעניינת, הוא אוסף אותה. בכל חתיכת עץ, מנסה בורשטיין למצוא את הייחודיות ואת האופציות הצורניות שהיא מאפשרת לגלם, "מה היא הייתה רוצה להיות", ובאיזה אופן.
בעבודותיו הוא עוסק בדימויים בסיסיים וראשוניים, כמו דימוי עין, המופיעה הן באובייקטים והן בעבודת וידאו, דימוי של ספק טיפה ספק דמעה, דימוי ראש צבי שפניו מגולפות בעץ אורן פשוט וקרניו עשויות ענפי עצים מסועפים בצורתם הטבעית. בורנשטיין, רוצה לחשוב על העבודות כאמנות ניאנדרטלית.
הוא מונע מרצון למצוא ולגלם דימויים המתבקשים מאופי חומר הגלם ותכונותיו, תוך מניפולציה מינימאלית ככל האפשר וללא שימוש בצבע או כימיקלים (פרט לדבק נגרים). בורשטיין מחפש ערכים אסטטיים בשיטות עיבוד בסיסיות כמו ניסור, שיוף, שבירה, שריפה וחיבורים שונים: דיבלים /מסמרים/סיכות וכו'.
עץ כחומר גלם מאפשר שוני וייחודיות בין האובייקטים, הטקסטורות והמרקמים, ההתיישנות והצורות השונות הופכים כל עבודה לייחודית, ושונה.
המפגשים בין עצים בשלבי עיבוד שונים, בין המצב ה"חופשי" בטבע לבין עץ שעבר כריתה או שימוש תעשייתי כלשהוא, והפיכתם ל"חומר גלם" ולהתיישנות חומר הגלם והתפרקותו, יוצרים הזדמנויות למתח ועניין ערכי וצורני, ולהצגת והדגשת האופי הייחודי של כל "חתיכה" "וחתיכה" ועצם היותן גוף שהוא מעין זיכרון של צורה אשר חיה והתעצבה במשך שנות חייה.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit