"במחשבתו של האמן ליצור למען אחרים אולם יוצר הוא רק לו לעצמו. מאמציו להקנות לאחרים את היופי, נתקלים ברגישותם המוגבלת של אלה – להם נועדה יצירתו"
"אין האמן שליח לאסוף פרחים”

אלה דברי הפתיחה לחמישה עשר פיתוחי לינול שיצר יצחק בן-יעקב הוא פריץ אופנהיימר סבה של מיכל הרטל, שעלה בראשית המאה העשרים מברלין לישראל.

תערוכה זו מתרכזת במעשה האמנות הבן דורי, הקונטרסט בין הישן לחדש, ומפגישה את האמן יצחק בן-יעקב שהתפרנס בארץ כצייר שלטים בראשית המאה שעברה, לבין נכדתו מיכל הרטל שגם היא ציירת בוגרת בצלאל העובדת למחייתה כמאיירת, מעצבת חלונות ראווה ומורה לציור.

מפגש זה בין עבודותיהם כיוצרים בתקופות שונות, האמצעים והציורים השונים וכן הקווים המשיקים ביניהם, היווה את הבסיס להתבוננותה של מיכל בסבה כמקור ההשראה ליצירתה.

ציוריה של מיכל בתערוכה זו, הם ציורים גדולי ממדים ברובם, בהם מוצגת דמותה של מיכל ישובה או עומדת בחללים מוזיאלים מאוד נקיים וגאומטריים. מיכל בוחרת בחלל המוזיאלי היות שהמוזיאון הוא מקום של התבוננות ביצירות אמנות ובמקרה הפרטי שלה, היא משתמשת בו ככלי להביט מתוך מעמקי נפשה בסבה הצייר, ביצירותיו וכן באמה, בתו של יצחק, שהייתה פסלת ומורה.

התכונות הגרפיות האיוריות, הן של מיכל והן של יצחק, פוגשות את הציור והרישום המסורתיים יותר, אשר גם הם מהווים אלמנט חשוב בציוריהם. ההצגה הציורית של מיכל את עצמה, כדמות בובתית מאוירת ולא כדמות ריאליסטית, מדגישה את התמודדותה עם דמותה כבובה קרטונית, יפה, מאופרת ולבושה בקפידה. פן נוסף של עבודתה, מתייחסת מיכל גם לאישיות המורכבת שלה כציירת ויוצרת.

יצחק בן-יעקב, הן כצייר שלטים והן כאמן, אמצעי העבודה היחיד בו השתמש היה עבודת יד בדרך המסורתית, יוצר ששופך את המוזה שלו על מצע העבודה באופן ישיר ובלתי אמצעי. אצל מיכל, לעומת זאת, נעשה שימוש במחשב, כדי ליצור הדמיות לעבודה אותה היא מתכננת ולבסוף גם מציירת.

דבר נוסף מעניין ומשותף למיכל וליצחק, הוא התייחסותם אל עצמם כאל דמות אקסוגנית, המתבוננת בדרך כלל מחוץ לסיטואציה המתרחשת בתמונה, כמן דמות שמבקרת ותוהה על המתרחש ולמרות זאת היא עדיין מהווה חלק מהמתרחש ומהציור עצמו. מיכל המתבוננת בחמנייה הגדולה ויצחק שיוצא למסע אמנות גורלי בעקבות החמנייה הענקית.
סמל נוסף בו משתמשת מיכל בעבודתה, הוא אותו כיסא עץ אדום קטן עבודת יד, המלווה אותה ואת משפחתה בנדודים בין ישראל וגרמניה. הכיסא, ששימושו המקובל הוא בסיס לישיבה וליציבות, הופך לחפץ הנודד ממקום למקום.

יצחק ומיכל, יוצרים וסוגרים מעגל של גרמניה ישראל, שכן הגורל הביא את מיכל עצמה לחיות חמש עשרה שנה בגרמניה. משם חזרה לארץ וקיבלה מלגה כאמנית מצטיינת במיוחד.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit