כבר כמעט שלוש שנים מאז מנשה קדישמן איננו, אך רוחו ודמותו אינן סרות מזיכרוננו.
רבות נכתב על אמנותו, על אישיותו ועל דמותו, בקשת החזיונות אשר היפרו ועיצבו את
יצירתו רבת העוצמה. אין להתעלם ממפגשי הניגודים הנשזרים זה בזה ונעים בין קוטבי
אותות המוות והחיים, בשילובי הרכות והחמלה והממשות לתחייה.
התערוכה הנוכחית מציגה עבודות קטנות שיצר בשנותיו האחרונות – ריבועים "זעירים"
בממדיהם המאזכרים דימויים, מסרים וסמלים שהרבה לעסוק בהם – והן מספקות עדות
מרשימה ומרתקת ליצירתו.
בחירותו הספונטנית ומתוך דחפי נפשו, יצר מנשה קדישמן מזוג של ממדי דמיון ותעוזה
מחד גיסא, ומאידך גיסא מפגשי נקודות בוטות וכואבות המגבשים הרהורי חרדה מפני עתיד
בלתי עקבי.
המתחים שהביע בשעתו בדימוייו הוויזואליים, מחריפים בתקופתנו לגבי הזהות, השייכות,
הדת ויחסי המוסר ונותרים ללא מענה. האזכורים של קדישמן מטביעים מארג סמלי של
אותנטיות שאינה מוטלת בספק, בעלת חשיבות ערכית לנוכח מציאות ההווה.
ההקשרים הטמונים ביצירותיו בעבר, באים לידי ביטוי בכוחם העוצמתי ונוגעים במלחמה
שבה בנים נשלחים לקרב ולא שבים.
ניתן לחוש כי רוחו של מנשה קדישמן מרחפת על פני היצירות ומשרה אווירה רגשית על
כלל הצופים. אין ספק שהן ממשיכות וימשיכו להנציח את את רוחו ולאזכר את אמנותו
בצורניות שמרכיביה מסמלים את האי-שקט הקיים.

אינה ארואטי – אוצרת

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit