וְזה אוּלַי זה רְצוֹנָהּ שֶׁל הָאָמָּנּות
לְהָפֵר שְׁתִיקוֹת
וּבְטֶרֶם הַמֻגְבָּל יִתְכַּסֶּה אֲפֵלָה
שִׂמְחַת הַחוּשִׁים וְהִסּוּסָם

שרון אס

צילומי דיוקן, צילום מטופל ועבודת וידאו עומדים בלב תערוכת היחיד של עדי עוז-ארי. דרך סדרת העבודות המוצגות נוגעת עוז-ארי בשאלות של זהות, כוח ופגיעות הן של מושאי צילומיה והן של עצמה, תוך שהיא מתכתבת עם תולדות האמנות המערבית; החל מדיוקנאות קדושים ועד לצילומים של סינדי שרמן.
השימוש שעושה עוז-ארי באמצעים טכניים מכאניים ודיגיטאליים משבש את הצילום ובלשונה של רוזלינד קראוס, את העל-טבעי אל המדעי ובכך מחולל כישוף עכשווי במושאי הצילום, נשים וגברים כאחד. נכון הדבר גם לצילומים מופשטים נוספים שבתערוכה. גם הצילומים שבחרה עוז-ערי והטיפול שלה בהם יוצר עוד שכבת אינפורמציה ופרשנות ובאופן זה, בוחנת לא רק את הדימוי עצמו אלא גם את המהלך הצילומי.
דיוקן אישה עטופה בהילת אור שכמעט ומכלה אותה לצד צילומי גברים במנחי גוף קלאסיים, מפעילים יחד ובנפרד, זיכרון של מדונה שהופשטה מדימויה. באופן זה, מתפקדים הדיוקנאות כהסמלה של ייצוגים מגדריים ודתיים, תוך מהלך רפלקסיבי שמפרק ומשבש את הנחותיהם והגדרותיהם השגורות. במרכז התערוכה צילום גדול מימדים של איקונה של המדונה. אולם, למעשה, אין זה אלא כיסוי מתכת מוזהב ומעוטר שייעודו הכנסייתי אינו רק לפאר ולהאדיר את איקונות הקדושים, אלא גם, להגן עליהם מפני עשן הנרות והקטורת שבכנסייה; הכיסוי המחורר שנקרא RIZA (או Oklad, שפירושו שמלה ברוסית) חושף רק את פני הקדוש המצוירים לעיני הצופה. הצילום המוגדל עד-מאוד של עוז-ארי, מאפשר לצופה להביט ב'רוח הרפאים' של המדונה, הציור עצמו אינו קיים רק הכיסוי שלו. במילים אחרות, ציור הקדוש עצמו איננו קיים; זוהי רק המעטפת המגוננת שלו שמופיעה בפנינו. לצד שני אלה, ניצב צילום של ערימת ספרי אמנות המוקדשים לציירים קלאסיים של האמנות המערבית וביניהם לאונרדו, רפאל, טיציאן, רודן ואחרים. אלה מייצגים את ההגמוניה הגברית שעסקה בחקר האמנות ושהכתיבה לאורך מאות שנים נורמות מבט ודקורום.
מתוך ואל מול ההשפעות והקונבנציות של מסורת ציורי עירום ואיקונות דתיות מגיבה עוז-ארי. בטיפולה בתצלומי הגברים היא שואבת מטכניקות ציור מימי הביניים המשלבות עבודה עם עלי זהב, ג׳סו ולכות מיוחדות ששימשו לציורי האיקונות הדתיות. שיטות אלו לצד הדפסת התצלומים על מצע עץ, כמו גם חלק ממנחי המצולמים – כפי שעינה לכדה, מעלות אסוציאציות לקדושים נוצרים ממאות עברו, נושא שעניין אותה במהלך העבודה: חשופי חזה, מצולמים הגברים על רקע שחור עם תאורה קבועה.
במהלך זה יצרה עוז-ארי חלל אינטימי שבגבולותיו נרקם דיאלוג אינטואיטיבי בינה לבין המצולמים. עוז-ארי מעידה על התהליך: "אני יושבת בחושך והם מספרים את הסיפור האישי שלהם, אני נותנת להם את הלגיטימציה לדבר על עצמם… לא רואים מה אני עושה". זאת, תוך שהיא מצלמת ללא הרף בניסיון ללכוד שברירי רגעים שבהם, לדבריה, "סכרים של זהות אחדותית נפרצים בסערה כמו לבה גועשת".
לעומתם, מטופלים צילומי הנשים וצילומי האובייקטים בתערוכה בדרך שונה; הדימוי הנשי המקורי עובר קלקול, חירור, עוות, מחיקה וסנוור – בין אם באמצעות תאורה שכמעט ושורפת אותו ובין אם על-ידי התערבויות כימיות אחרות. כתוצאה מכך, מיטשטש עד-כדי היעלמות קלסתר האישה, באופן שמייצר חיץ בין הצופה לדימוי הנשי שמסרב למבט המתבונן בו.
ממבט ראשון בתצלומים עולה המחשבה על כברת הדרך שעברה הביקורת הפמיניסטית על התיאוריה של האמנות. אם בראשית שנות ה-70 טענו פיטר ברגר ולורה מאלווי כי נשים הן מושאי המבט הגברי באמנות ובקולנוע הנרטיבי, עתה נדמה כי אנו ניצבים מול סימטריה הפוכה שהעמידה התיאוריה הפמיניסטית בשנות ה-80 בחתירתה אל עבר כינון של סובייקט נשי משתוקק. הרי, הגברים הניבטים אלינו מן התצלומים הם מושא מבטה של עוז-ארי. ברם במהרה מתפוגגת הסימטריה הזו. הרי, הדימוי הגברי אינו מתפקד כמושא המבט של נשים ואילו הדימוי הנשי אינו מתיישב בהכרח עם אותו סובייקט נשי מתאווה. אפשר שחריגה דו כיוונית זו תתבהר באמצעות מה שמכנה ג'ודית באטלר 'משחק מגדרי', אותו מקיימת עוז- ארי עם המצולמים; הביצועים של הגברים, מושאי המבט הנשי, משתחררים לפרקים מנורמות חברתיות; מטשטשים את קווי החלוקה המסורתיים בין זהות גברית לנשית. לצד זה, הצבת תצלומי הגברים אל מול אלה של הנשים חסרות הפנים מדגישה את ניסיון פריעתו של הסדר הקיים. רוצות לומר, דווקא היעדר מבע פניהן של הנשים הוא שמאפשר לדימוי הנשי לחרוג מהקונבנציה שלו. על ידי מחיקת פני הנשים המצולמות ושימת דגש על מבעי הפנים הדינמיים של הגברים, עוז-ארי לא רק מתערבת בניכוס הקלאסי של האובייקט הנשי בידי המבט הגברי, אלא גם מותחת ומרחיבה את טווח האפשרויות של הייצוג.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit