במיצבי הווידיאו המורכבים ומלאי הקסם שלה עוסקת עדן אורבך עפרת בארכיטיפים תרבותיים, ושואבת השראה ממקורות מיתולוגיים ומטקסטים תרבותיים קאנוניים, בהם יצירות ספרותיות, מוסיקליות וקולנועיות. היא משלבת בין סמלים ודימויים קאנוניים לבין מיתוסים פרטיים שהיא בוראת, ומייצרת דיאלוג טקסי-חילוני בין ייצוגים אוניברסאליים לפרשנות אישית ובין הארכאי לעכשווי. לא פעם מופיעים בעבודותיה דימויים המייצגים קצוות מנוגדים המשלימים זה את זה, ומייצגים את מעגל החיים והמוות ואת המחזוריות בטבע. חללים סגורים ומאיימים מופיעים לצד מרחבים פתוחים ומוארים, ומסעות ליליים אפלים אל הלא נודע מסתיימים ברכיבה מטאפורית אל עבר שחר של תקווה וגאולה. גם בתערוכתה החדשה "שר היער" בוראת אורבך עפרת עולם רווי קסם ומסתורין מלא ניגודים, שדימויים סימבוליים – מיתולוגיים ופסיכולוגיים כאחד – נשזרים בו לכדי מטאפורה קיומית.

התערוכה יוצרת מיצב טוטאלי, המשלב בין הקרנות וידיאו לאלמנטים פיסוליים, ומשתלט על כל חלל התצוגה. במרכזה עבודת וידיאו בת שלושה ערוצים – טריפטיכון פנוראמי שבו נפרס יער גרמני ירוק לכל אורכו של הקיר המרכזי בחלל. בתוך הפריים הפסטורלי מתגלה דמות כפופה המכוסה כולה בענפים ועלים. הדמות פוסעת באיטיות במעבה היער, משילה תוך כדי צעדתה חלקי ענפים ועלים במעין תהליך התפרקות איטי, עד שהיא מתיישבת למרגלותיו של אחד מעצי היער ונטמעת בו. בעקבות דמות העלים הכפופה צועדת דמות נשית זקופה המכוסה מכף רגל ועד ראש בשמלה ובכיסוי ראש לבנים חצי שקופים – ספק כלת רפאים, ספק פיית יער קסומה, אולי כהנת המשתתפת בטקס פגאני/דתי קדום. זו אוספת אל חיקה בסבלנות ובמתינות את הענפים והעלים הנושרים מן הדמות הכפופה, כמו מלווה את התפרקותה ההדרגתית במעין טקס לוויה פרטי. עם הגיעה אל מקום היעלמה של הדמות הכפופה, היא כורעת ברך ובכוח נשיפתה מבעירה בו אש, שעד מהרה אוחזת ביער כולו ומכלה אותו בלהבות. אם בעבר כיכבו בעבודות הווידיאו של עפרת מקורות מים כמרחבים מטאפוריים המייצגים עולם רגשי ויצרי, כאן תופס היער מקום מרכזי כזירת התרחשות וכמרחב נפשי, המייצג הן מסע אל מעמקי הלא מודע והן שאיפה אל טבע קמאי, בראשיתי, פראי, קדם-תרבותי. שתי הדמויות הפוסעות בתוך עולם רגשי ויצרי זה – בגילומה של עפרת עצמה – מייצגות שני קטבים של גבריות ונשיות, של התכלות והכלה. שתיהן משתתפות במעין טקס אשכבה מסתורי ופרטי, שבמהלכו נפרדת הדמות המתפרקת והמתכלה משלב קיומי אחד ומתגלגלת לאחר, מלווה בסבלנות ובחמלה על ידי דמות הרפאים הלבנה, השומרת את צעדיה במהלך צעדת הפרידה ככהן-מלווה מיומן.

שם התערוכה "שר היער" הוא כשמה של בלדה מאת יוהאן וולפגנג פון גתה הגרמני שנכתבה בשנת 1782, המגוללת את סיפורו של אב החוצה את היער ברכיבה לילית כשבנו בזרועותיו. הילד רואה במהלך הרכיבה את דמותו של שר היער, המתואר באגדה הדנית המקורית כייצור פלאי ופתייני אך מסוכן, שנגיעתו ממיתה. האב מנסה להרגיע את בנו המבוהל מן החזיונות ומנסה להציע להם הסבר הגיוני, אך הפיתוי גובר ועמו בהלתו של הילד, ועם הגיעם אל היעד מגלה האב כי בנו מת בזרועותיו. פרשנות נפוצה אחת של השיר רואה בשר היער מטאפורה למחלה קטלנית הגורמת לנער להזיות, ומדמה את מותו. פרשנות מקובלת אחרת רואה בבלדה דימוי למאבק בין שתי אסכולות בנות התקופה – הרציונליזם, אשר סבור שהאדם באמצעות תבונתו ושכלו יכול לפענח את העולם ולרתום אותו לצרכיו; והתפיסה הרומנטית, שעל פיה האדם לבדו אינו יכול לאיתני הטבע, המכילים גם יסודות נסתרים שאינם ניתנים לפענוח. במאבק זה בין טבע לתרבות, בין עולם ההיגיון והרגש, ובין הרציונליזם השכלתני של האב לבין הכוחות היצריים, הפראיים והמאיימים שמייצג שר היער – גובר זה האחרון. שר היער חוטף את הילד והרציונליזם של האב מתבדה. אימוץ שמה של הבלדה מרמז על המאבק המגולם גם בתערוכה ומתחולל בלבו של תהליך היצירה: המאבק בין קול ההיגיון, השכל הישר והשפה לבין כוחות יצריים, רגשיים, קמאיים, קדם-שפתיים.

זו אינה הפעם הראשונה שבה מתייחסת עפרת אל המוות בעבודותיה כאל הוויה, מצב קיומי נוסף במחזור החיים, לא סוף החיים אלא חלופה מיתית שלהם. גם בתערוכת היחיד האחרונה שהציגה במוזיאון פתח תקווה ("טרמינל", 2015) יצרה האמנית מחווה לציורו של ארנולד בקלין משנת 1880 "אי המתים", שאותה תיארה מבקרת האמנות גליה יהב ז"ל כ"תמונה רומנטית ומסתורית, פרשנות מצועפת ורומנטית על מושג הפרידה מהחיים". הקרנת הווידיאו בתערוכה תוארה כפעולת החייאה, מסע חזרה מתהום הנשייה אל התרבות, מן החושך אל האור. "כך היא בוראת ומשלימה תמונת חלום רומנטית אודות המוות היפה, הנקי, הנאצל, ההפיך, גם מהבחינה החזותית וגם מהבחינה הרעיונית" כותבת יהב. העובדה שהתערוכה הנוכחית נהגתה וגובשה בתקופת מחלתה של אמה של עפרת, ושפתיחתה מציינת שנה למותה, טוענת אותה ואת התייחסותה של עפרת אל מושג המוות במשמעויות ובפרשנויות נוספות.
תחושת הזמן החולף, המצטבר ונערם בחלל באמצעות ייצוגים שונים, לצד תחושה של סוף קרב, פרידה וזיכרון, נוכחות בכל העבודות בתערוכה: תקתוקו הקצוב של שעון עץ התלוי על הקיר ממלא את החלל, פתיתי שלג נופלים ללא הפסקה בהקרנה נוספת, ועשרות בולי עצים להסקה נערמו מבעוד מועד בפינה אחרת של החדר, ערוכים ליום סגריר. מבעד לפתחה של דלת עץ ישנה, שהותקנה בקצה אולם התצוגה, מבצבצת הקרנה נוספת, הנפתחת בשיטוט תזזיתי של המצלמה ביער בחיפוש אחר דבר מה. זוג ידיים החופרות באדמה מגלות בה תיבה קטנה, שבתוכה הקרנה נוספת על גבי מצע נוצות של קטע קצר מתוך "האזרח קיין" – סרטו האיקוני של אורסון וולס מ-1941, שנחשב לאחד מגדולי סרטי הקולנוע בכל הזמנים ויצר מיתולוגיה מודרנית. בקטע זה נראה כדור מזכרות מלא שלג נשמט מידי הגיבור ברגע מותו, מתגלגל במורד המדרגות ומתנפץ למרגלותיהן, לקול לחישתו האניגמאטית "רוזבאד" – מילה המלווה את הסרט כתעלומה בלתי פתורה לכל אורכו, ומניעה את העלילה קדימה. רק בסיומו של הסרט, כאשר המצלמה סוקרת את חפציו הרבים של קיין המושלכים אל האש לאחר מותו, מגלים הצופים את פירוש המילה: זהו שמה של מזחלת השלג ששימשה את קיין כאשר עדיין גר בבית הוריו, טרם נתלש מחיק אמו ונמסר לאיש זר שיקנה לו חינוך טוב יותר, ולכן שריד וזיכרון אחרון של ילדות תמימה ומאושרת. התנפצות כדור השלג, המלווה את רגע מותו, כמוה כפרידה מן הזיכרון המתוק של רגעי הילדות השלמים האחרונים בתוך חיק משפחתי חמים.
עפרת שוזרת יחד אלמנטים מתוך מיתולוגיות קדומות ומודרניות, פרטיות וקולקטיביות, לכדי עולם אגדתי קסום מלא בניגודים: היא מוהלת בין ייצוגי פנים וחוץ, טבע ותרבות, חום וקור, ילדות וזקנה, וכמובן בין חיים למוות. היא יוצרת מערכת מתוחכמת של הדהודים בין הדימויים, הייצוגים והחומרים השונים בתערוכה, השבים ומשתקפים אלה באלה בחזרתיות מכוונת, המאזכרת בעצמה את מחזור החיים ואת מחזוריות הטבע. דימויי יער ושלג שבים ומופיעים בהקרנות השונות; העץ כחומר, כדימוי וכאובייקט חוזר ומפציע בחלל; האש שבה ונרמזת באופן ישיר ועקיף בייצוגים השונים בתערוכה; ומותו של הילד בזרועות אביו בפואמה "שר היער" מהדהד את מותו של קיין הבוגר אשר נתלש בילדותו מבית הוריו. כל אלה נשזרים יחד בחוט עדין של פרשנות אישית לכדי מטאפורה פסיכולוגית קיומית, ומשרטטים בשפתה הפיוטית של עפרת מצבים נפשיים פנימיים.

אוצרת רווית הררי

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit