עבודות הקולאז' של ראומה זוהר חיות המוצגות בבית האמנים נוצרו בשלוש השנים האחרונות. קולאז'ים אינטימיים אלו נעשו בעיקר בפורמט קטן, והם מעבירים תחושת תנועה במחוזות זמן אחרים. החיבורים האניגמטיים הנוצרים בעבודות מהדהדים נושאים מיתולוגיים ומעלים שאלות ותהיות לגבי מגדר, נשיות ומשפחה, המקישות מהאישי לאוניברסלי. "חקרתי את הצורה האנושית (הנשית), את זהותי העצמית ואת הדרמות האישיות של חיי על-ידי יצירת דמויות היברידיות שחוזרות על עצמן אבל גם נבדלות זו מזו" אומרת ראומה זוהר חיות.
האמנית שואבת השראה חזותית ממקורות שונים: אלבומים משפחתיים; דמויות נשיות; נעליים ואביזרים ממגזיני אופנה; דימויים מרפרודוקציות מתולדות האמנות, בעיקר של אמנות קלאסית כגון אמנות רומית, אמנות יוונית ואמנות הרנסנס המאוחר, לצד אמנות מאוחרת יותר מהמאות ה- 17 וה- 18. חומרי ההשראה האישיים הם תווים ביוגרפים מהילדות: זיכרונות, פנטזיות, מאוויים, כמיהה וחלומות.
ראומה זוהר חיות תרה אחר הדימויים הצורניים מהמקורות הללו, גוזרת אותם ומאחסנת אותם בתיקיות. משם יישלפו וישולבו בשלב מאוחר יותר בקולאז'ים. ניתן לראות במאגר הדימויים מגוון הבעות פנים ותנוחות שונות של הגוף. מלאכת האיסוף והתיעוד אינה זרה לאמנית – עוד בילדותה הייתה מתעדת את חייה ביומנים ובאלבומים, אוספת בקפדנות קטעי עיתונים, שירים, גלויות אמנות, מזכרות ועוד, ובכך משמרת פיסות זיכרונות ממקומות ומנקודות זמן שונות.
מלאכת החיתוך וההרכבה של המקטעים בעבודות הקולאז' יוצרת תחושת תנועה בין זמנים ומעברים בין חדש לישן. "ברבות מן העבודות משולבות דמויות רשומות של רקדניות, של תנועה… עם אלמנטים פיסוליים ועם נעליים, ביגוד או ראשים מהמאה ה-21. אני אוהבת מאוד את הניגודיות הזאת של ריחוף וקלילות מול משהו סטטי וכבד, וגם של הקלאסי מול המודרני", אומרת האמנית.
האיקונות הדתיות הנוצריות, הווידוי בכנסייה ודמות המדונה ריתקו את ראומה זוהר חיות עוד מנעוריה – בביתה חגגו במקביל את החגים היהודיים ואת החגים הנוצריים. דרך הדימויים השונים היא חוקרת את הנושאים שמעסיקים אותה. היא השתמשה, לדוגמה, בפרטים מציורו של רפאל (Rafhael) "מדונה של החוחית" (Madonna of the Goldfinch) בשילוב פרטים מראשו של פסל רומי מהמאה השנייה לפני הספירה – "הרמפרודיטוס הישן" ( (Sleeping Hermaphroditusלפי הדמות המיתולוגית הרמפרודיטוס, בנם של האלים הרמס ואפרודיטה. בעבודתה הותירה את חלק גופה העליון של המדונה ואת הנוף הפסטורלי בגבה, אולם על ברכיה מונחים ראשו ופלג גופו העליון של הרמפרודיט, דמותו החושנית בעלת תווי הגוף האנדרוגיניים. המפגש בין המקטעים השונים בקולאז' מרמז על רצון להכלה, לצד שבירת מסגרות ויצירת משקלים חדשים בין פרטים שאינם קשורים.
המעברים בין הקצוות מאפיינים את מרבית עבודותיה של האמנית. הדמויות נשיות ברובן, נקביות וזכריות במהותן, מצויות בתנועה ובמלכוד שהרקע המופשט לוכד במעין מסגרת. רוח המרדנות, עיוות הפרופורציות, הקשר וחוסר-הקשר בין הפרטים השונים – כל אלה יוצרים דיאלוגים מפתיעים ואניגמטיים.
אירית לוין, אוצרת

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit