בתערוכה "כתמים ונוף" של רבקה בר דב בבית האמנים מוצגים ציורי נופים מקומיים שנטבעו בתודעתה. אלו אינם נופים מסוימים, אלא נופי זיכרון המאגדים בתוכם רשמים שנאספו משהייה בטבע במהלך השנים, והם מעידים על חיבור לאדמה, לצמחייה ולאור הארצישראליים. "אני נמשכת לצייר נופים מקומיים הנובעים מתוכי כשפת אם", אומרת האמנית.
הקרבה לטבע והשהייה בו משמשות הן מקור העצמה והן מקור התכנסות עבור בר דב. האור בשעות מסוימות, בעיקר לפני השקיעה – ה"זוהר של השקיעה", לדבריה – נוכח ברבים מציוריה. האור והצמחייה במרחב נצרבים בזיכרונה ויעובדו בהמשך בתהליכי עבודה איטיים וארוכים על הבד בסטודיו בביתה.
בר דב מתחילה את הציור מכתמים על הבד ללא קווי מתאר: "אני מנסה בכתמים לתת דימויי נוף, בלי לתחום בקווי מתאר, על מנת שהמבט ירחף הלאה", היא מעידה. בציוריה יש ממד ריתמי, כתם נאסף לכתם, והצורה הנוצרת על הבד מובילה לקומפוזיציה.
אכן, ציוריי הנוף הפיוטיים והמעודנים הם כעין שיח חרישי בין אדם לטבע. בפלטת צבעים מצומצמת נוצרים מפגשים פורמליסטים רגישים בין פרטים מוחשיים למופשטים במרחב, מעין נופי חוץ – נופי פנים.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit