רונית אדם היא אמנית המתאפיינת באופן מובהק בחקירה של גבולות החומר. האבן מהווה עבורה כלי משחק, בהפיכתה את החומר לייצוגים של חומרים אחרים, כמו- נייר, בד, עור, יוטה, קרטון ועוד. שינוי מאסת האבן על ידה, מאפשר משחק בטקסטורות של חומר ויצירת מדיום חומרי חדש. בתערוכה זו נבחנות הגבולות וההיררכיות החומריות מחדש, והגבול בין החומר לבין מחוזות חדשים שאינם מצייתים לעבודת האמן המסורתית באבן, נפרץ.
העבודות הן ביטויים ממשיים באבן לחפצים אישיים, יומיומיים, אובייקטים אמנותיים עכשוויים המגלמים את מימוש יכולתה הווירטואוזית של האמנית ביצירת שחזורים מדויקים בגודל טבעי של אובייקטים שעשויים במקור מחומרים שונים בהחלט. החפצים אותם יוצרת האמנית מאפיינים את החיים של שנות ה-50 של המאה ה-20, שנות חייה הראשונות של מדינת ישראל. אדם מתארת סביבה של חדר בקיבוץ, בה חיה אשה בשנות ה-50 לחייה חיים מינימליסטיים, סגורים וצנועים.
העבודות נוגעות במרכיבי החיים, ברגעים הפשוטים והבנאליים שתורגמו למיצב חדר נרטיבי המורכב מחפצים אישיים משועתקים, הסדורים במרחב באופן המדמה מציאות ריאליסטית, המזמינים את הצופה לבדוק ולברר את אמיתותם.
אדם אוהבת את הניגוד בין התוצר הסופי לבין מה שרוחש מאחורי הקלעים, בין האלגנטיות והנקיון של התוצר לבין העבודה הקשה והפיזית על גוש של אבן בסטודיו, בין הצורך בפונקציונליות לבין העיסוק באנטי-צורה, בין חומר המאבד את צורתו לבין זה הנוצר, בין חומר גלם לחומר מלוטש. עבודתה מהווה תהליך, שבו היא שואפת לדיאלוג בינה לבין חומר ראשוני, בעל זיקה לטבע ולתרבות האנושית.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit