• %d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%91

  • %d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%91

שם התערוכה נלקח משירו של מארק סטרנד בתרגום עוזי וייל

בפעם הבאה
זה היה יכול להיות סיפור אחר
זה שאליו התכוונו במקום זה שקרה.
 
האניגמטיות מלווה את התערוכה לאורך כל הדרך. העבודות נקראת עפ"י השעה. התערוכה מתחילה ביצירה הנקראת 09:36  ומסתיימת לאחר 9 יצירות הזהות בגודל בצבעים ובטכניקה. שעת הסיום היא  09:44.

כאשר אנו נכנסים לאולם, התערוכה מקיפה אותנו מכל עבר וזו הייתה מטרת האומן. התחושה של האנונימיות בולטת ביצירות. כאשר אנונימיות זאת זולגת גם למיניות. היא חבוייה, יש מעט מאוד מקרים, כמו ביצירה 09:38  שאנו רואים זוג חבוק. טשטוש דמויות, הפנים מוסתרות או חסרות. הצורך לשמור על סוד בולט ביצירה ובבחירת השם האנונימי.

התמונות נשלטות ע"י הצבע הכחול עם כתמים אדומים. בכל אחת מהיצירות הבד מדמם ונוטף צבע. יש משחק בין הדיוק הרב של האברים לרקע המופשט ולנזילות וההתבוננות ביצירות שלפנינו מגלה בראש ובראשונה בחירה מדוייקת של סגנון ייחודי, טכניקה משולבת ואמצעים אמנותיים.

התערוכה מספרת לנו סיפור. האם זוהי פגישה שנמשכת כמה דקות?  האם זה סיפור חיים שמצטמצם לכמה דקות?  לא ברור.

רוני שלמדה עיצוב ואומנות באקדמיה לאמנות יפה ברומא,  מציירת ללא הרף בשנים האחרונות ויצירתה מתייחסת לספקות וללבטים שבעולמה ומתארת את תהפוכות חייה.

הבחירה שלה במספר עבודות מצומצם נבעה מגבולות חלל התצוגה אבל גם מהרצון שלה להתחיל ולסיים באותה תערוכה. הקיטוע והצגת חלקי גוף בזויות שונות ביצירותיה,  נובע מעיסוקה כצלמת.  בעבודתה היא עוסקת בדברים הנעלמים, הנסתרים, חושפת פרטים חבויים שלא ניתן להבחין בהם במבט ראשון. קריאת המציאות מבעד לשברי שניות מתגלה במבט אחר, עמוק יותר ומזכירה את דפי הקונטקטים שבהם נראים פריים אחרי פריים של היצירות כמו פריימים של קולנוע.

האמנות שלה משלבת סדר ואי סדר. מצד אחד היא שומרת על מסגרת ומאידך היא שוברת אותה ויוצאת לחלל אחר לגמרי. רוחני ועל זמני. 

האיברים החוזרים בכל היצירות הם הזרוע והיד. לעתים גברית כמו בציורים  09:39  ו – 09:40.  בכל המיקרים היד חופנת איבר נשי.

כמו בשמה, גם ביצירתה, היא משבשת את המיניות של הדמויות. למרות הצגת זוגיות בחלק מהיצירות, הבדידות והניכור שולטים. 

אנו חווים את התחושה הזאת בעיקר בגלל העיסוק באמביוולנטיות של הזוגיות, השימוש בצבע, בקיטוע ובמגע המהוסס בין הגבר לאשה.

הצבע הכחול משרה אוירה מלנכולית על התערוכה, כאשר הבהקי האדום נראים ככתמים מדממים.
התערוכה מהודקת, כאשר כל ציור מסיים את קודמו ומתחיל את הבא.

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit