יצירות הפיסול של רמי אָטֵר קבועות בקרקע אך מהותן הסיזיפית מכוונת אל מרחבי האינסוף.
הפסלים המתכתיים המרכיבים את התערוכה הנוכחית עוסקים במוטיב השיכחה, בעיקר במאפייניו האלגוריים ובפירוש מהותו בעיניו של הצופה. השיכחה יכולה להתפרש בשלושה כיוונים שונים אך משלימים. הראשון- כמגמה תהליכית אובייקטיבית, שנכפית על האדם מכורח טבעו , השני כמגמה סובייקטיבית רצונית, בה האדם בוחר בשיכחה כמוצא מחווית מציאות בלתי אפשרית, והשלישי – כמגמה סובייקטיבית בלתי רצונית, בה השכחה נכפית על האדם בידי סובייקט אחר.
אָטֵר הוא יוצר אקספרסיבי, ופרשנות של יצירותיו חייבת לצאת מהנחה זו. חייו, האנשים הסובבים אותו, אלה הקיימים ואלה שאינם קיימים עוד – משפיעים על מהות יצירתו ומתווים את קווי פסליו. לעיתים, החסר יוצר בפסליו את הקיים והמסה המלאה מעצבת ואף יוצרת את הסביבה העוטפת את העבודה. תערוכותיו הקודמות של אָטֵר יצקו את הבסיס לפרויקט הנוכחי. כמו תיאורית ה"חלל הריק", שיצר היוצר הבריטי הגאון פיטר ברוק, בה גרס כי ריקנות החלל חשובה לא פחות ממילויו החומרי, כך אָטֵר יוצר שפה שגבולותיה אינם ברורים, באמצעותה מוזמן הצופה לפרש את הדיאלוג בין הגשמי הנראה לעין ובין החלל החסר הנוצר בתוכו.
השימוש בתנועה הוא אחד מקווי הבנייה הטיפוסיים לפסליו של רמי אָטֵר. הפסלים פותחים בדיאלוג מיידי עם הצופה בהם ומציעים לו להיטמע בתוכם, ספק מבחירתו שלו כבהזמנה להיפנוזה, ספק בכפייתו של כוח כמו-מגנטי . לכל פסל יש אופי וצורה משלו, כל פסל מייצג את מבע הנפש ואת מצב רוחו של האמן בעת תהליך היצירה. הסימטריה והא-סימטריה בפסלים מכוננות את הצופה כפותרה של חידה, ובה בעת כמושאה. הן מדגישות את המתח בין המתוכנן לספונטני, במטא-יצירה – ככלי בתהליך היצירה, במושאה, ובצופה. הברזל, כחומר פלסטי-אלסטי, הוא עדות לעיצובו שלו, ולכוחות אשר השתתפו בעיצובו. על פניו מתגלות צלקות ועקבות, עדויות להתערבויות הספונטניות של דוממים ואורגניזמים, שאת קיומם ניתן רק לנחש, בתהליך היצירה. אולם, זוהי עדות חלקית – זיכרון מיד שניה המנכיח את המסתורין האינהרנטי לצפייה במופעי תודעתו של הזולת. עמדת הצופה מול הברזל מציבה שאלה אודות הזיכרון והשכחה בקרב הסובייקט המתבונן עצמו: האם קיים זיכרון שאינו מיד שניה.
לפסלי המתכת שלו מוסיף אָטֵר כתמי פליז צהובים, הפוגעים, מצד אחד, במושלמות הגוון האחיד של הברזל, ומאידך, יוצרים מתח דרמטי המזמין את הצופה להתעמת עם חידה עלומה. הכתמים, זרים לגווני הברזל, נראים כמו עדות לפעולה אגרסיבית ומכוונת של טשטוש והקהייה, כפעולת ההשכחה מחד, ומאידך רומזים להתיישנות, למהיהות ודהייה, כפעולתו של הזמן על הזיכרון. ואולם, בניגוד לחלודה האוכלת בברזל לאורך זמן, הכתם כמו מנכיח את עצמו, מבקש את תשומת ליבו של הצופה להופעתו שלא כדרך הטבע. וברובד המטאפורי – מבקש את תשומת ליבו לפעולה המכוונת של הרחקתו של הזיכרון מן התודעה, המייצרת בלית ברירה עדות טורדנית להרחקה זו, שייתכן שאף היא מכוונת. תזכורתו של האדם לעצמו אודות הדברים אותם השכיח מעצמו. התפתלות הברזל מתכתבת עם דימויו הצורני של הנוירולוגי, העצבי – המשויך לצורתה הביולוגית של מחשבה. כמו כן, זוהי מטאפורה לפעולת ארגונו של הזיכרון – המבקש לכלוא בכיווניות מוגדרת את רצף חווית האדם המתפתלת בכמות אינסופית של וקטורים רגשיים. הסבך הקונסטרוקטיבי הנוצר משפת הגוף של הפסלים מעיד יותר מכל על מסובכות עלילת חייו של האדם, והצורך הכפייתי הנובע ממנה: ארגון הזיכרון, ברירתו, והגדרת הגבול בו הוא נגמר – ומתחילה השכחה. שימושיו של אָטֵר בשפת הפיסול לביטוי תחושות רגישות אישית וגם חברתית רוקמים מארגי ביקורת והתייחסות לקיים בצורה נוקבת ומקורית.
יש ביצירותיו הקונסטרוקטיביסטיות של רמי אָטֵר התייחסות למניפסט הריאליסטי של הפיסול משנת 1920 בו הוגדרו האמנים כממשים את תפיסת העולם בעיצוב החלל והזמן "אנו בונים את יצירותינו כשם שהיקום בונה את יצירותיו וכפי שהמהנדס בונה את גשריו והמתמטיקאי יוצר את נוסחת מסלול הכוכבים…".. פסליו הקונסטרוקטיביסטיים של אָטֵר, כמו הפסלים המיתיים הידועים מהיסטורית הפיסול לדורותיה, מהווים ישות קיימת מעוצבת בפשטות. אלה הם אובייקטים הנמצאים בזכות עצמם, נוהגים על פי חוקיהם הם, אך נטענים במשמעותם מהתייחסותם למוטיב התנועה ולמוטיב הזמן – מן העימות בין חוקיהם לחוקים חיצוניים להם.
אָטֵר התמחה בפיסול בברזל בסדנתו של האמן רמי רודיך בגבעתיים, בה הוא ממשיך ליצור גם כיום. עבודותיו ותערוכותיו הוצגו בחללים שונים; תיאָטֵרון ירושלים, בית האופרה בתל-אביב, הגלריה העירונית גבעתיים, הגלריה העירונית פתח תקוה, "בית גבריאל" בצמח, מוזיאון "היכל שלמה" בירושלים.
דורון פולק

Leave Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

clear formSubmit