שעונים נמסים, גברים עם תפוחים במקום פנים, ושמיים שמורידים גשם של אנשים – עולם האמנות הסוריאליסטית הוא מקום מוזר, מופלא ומלא בדמיון. גם אם אינכם מכירים את המונח לעומק, סביר להניח שנתקלתם ביצירה סוריאליסטית שגרמה לכם לעצור, לחשוב ואולי גם לחייך. התנועה המהפכנית הזו, שנולדה לפני כמאה שנה, שינתה את האופן שבו אנו חושבים על אמנות, על מציאות ועל הנפש האנושית, והשפעתה ניכרת ובועטת גם היום.
הגדרה – מה זה סוריאליזם?
סוריאליזם היא תנועה תרבותית ואמנותית ששמה לה למטרה לשחרר את הפוטנציאל היצירתי של התת-מודע. במילים פשוטות, הסוריאליסטים ביקשו לחקור את עולם החלומות, הדחפים הנסתרים והמחשבות הלא-רציונליות, ולהביא אותם לידי ביטוי ביצירות אמנות. הם התנגדו להיגיון, לסדר ולשליטה המוחלטת של המחשבה המודעת, וחיפשו דרכים לעקוף אותה כדי להגיע לאמת עמוקה יותר.
היצירות הסוריאליסטיות מתאפיינות בחיבורים בלתי צפויים בין חפצים, עיוות של המציאות המוכרת, סצנות חלומיות ולעיתים קרובות מטרידות. המטרה היא לאו דווקא ליצור תמונה יפה, אלא לעורר תגובה רגשית ומחשבתית אצל הצופה, לגרום לו לפקפק במה שהוא רואה ולהתחבר לצדדים הלא-מודעים של נפשו.
מאיפה הגיע המונח?
המונח "סוריאליזם" (Surréalisme בצרפתית) נטבע לראשונה בשנת 1917 על ידי המשורר הצרפתי גיום אפולינר. המשמעות המילולית של המילה היא "מעל המציאות" או "על-מציאות". אפולינר השתמש במונח כדי לתאר סוג חדש של יצירה שמטרתו לחרוג מגבולות המציאות הריאליסטית והיומיומית. כמה שנים לאחר מכן, הסופר והוגה הדעות אנדרה ברטון אימץ את המונח והפך אותו לשם הרשמי של התנועה שייסד, כשהוא מפרסם את "המניפסט הסוריאליסטי" הראשון ב-1924.
היסטוריה קצרה – מתי ואיך נולד הסוריאליזם?
הסוריאליזם נולד באירופה, בעיקר בפריז, בשנות ה-20 של המאה ה-20, על חורבותיה של מלחמת העולם הראשונה. האמנים והיוצרים שחוו את זוועות המלחמה חשו אכזבה עמוקה מהתרבות, מההיגיון ומהערכים שהובילו לקטסטרופה כזו. תחושה זו הולידה את תנועת הדאדא, שדגלה באבסורד, באי-סדר ובדחייה של כל מוסכמות האמנות.
הסוריאליזם צמח ישירות מתוך הדאדאיזם, אך בעוד הדאדא התמקד בעיקר בהרס ובאנרכיה, הסוריאליזם הציע דרך חדשה ובנייה – חיפוש אחר אמת פנימית דרך התת-מודע. במקביל, התיאוריות של זיגמונד פרויד על פסיכואנליזה, חלומות ותפקיד הלא-מודע בהתנהגות האנושית, סיפקו לסוריאליסטים את הבסיס הרעיוני וההשראה לחקור את נבכי הנפש.
המאפיינים של אמנות סוריאליסטית
אמנות סוריאליסטית אינה סגנון אחיד, אך ישנם כמה מאפיינים רעיוניים וויזואליים שחוזרים על עצמם ביצירות רבות. המרכזי שבהם הוא החיבור בין אלמנטים שלכאורה אין ביניהם קשר. דמיינו מטרייה ומכונת תפירה על שולחן ניתוחים – צירוף כזה, שהוזכר על ידי המשורר לוטראמון, הפך לסמל של האסתטיקה הסוריאליסטית. הוא יוצר תחושה של הפתעה, אי-נוחות ופליאה, ומאלץ את הצופה לחשוב מחוץ לקופסה.
מאפיינים בולטים נוספים הם תיאורים של סצנות חלומיות, עיוותים של גוף האדם או חפצים מוכרים, שימוש בסמלים אישיים וחידתיים, ואווירה מסתורית ולעיתים מאיימת. האמנים ביקשו לבטא את עולמם הפנימי ללא צנזורה, מה שהוביל לתוצאות מפתיעות, מצחיקות, מטרידות ומרגשות.
טכניקות אמנותיות סוריאליסטיות נפוצות
כדי לעקוף את המחשבה המודעת ולהגיע ישירות אל התת-מודע, פיתחו האמנים הסוריאליסטים מגוון טכניקות ציור ויצירה ייחודיות. אחת המוכרות ביותר היא ה"אוטומטיזם", שבה האמן מצייר או כותב באופן חופשי ואינטואיטיבי, מבלי לתכנן או לחשוב. הרעיון הוא לתת ליד לנוע מעצמה ולבטא את מה שעולה מהתת-מודע.
טכניקה נוספת היא הקולאז', שבה גוזרים דימויים ממקורות שונים (עיתונים, ספרים) ומחברים אותם יחד ליצירת מציאות חדשה והזויה. טכניקות אחרות כוללות פרוטאז' (שפשוף עיפרון על נייר המונח על משטח מחוספס), דקלקומניה (מריחת צבע על משטח והצמדתו למשטח אחר ליצירת כתמים אקראיים) ומשחקים יצירתיים כמו "הגופה המשובחת", שבו מספר אנשים יוצרים ציור או משפט במשותף מבלי לראות את החלקים הקודמים.
אמנים סוריאליסטים מפורסמים ויצירותיהם
התנועה הסוריאליסטית כללה אמנים רבים ומוכשרים, אך כמה מהם הפכו לסמלים המזוהים ביותר עם הזרם. כל אחד מהם פיתח סגנון ייחודי משלו, אך כולם חלקו את המחויבות לחקר עולם הדמיון והתת-מודע.
סלבדור דאלי – סמל הסוריאליזם
אי אפשר לדבר על סוריאליזם בלי להזכיר את סלבדור דאלי. האמן הספרדי, עם שפמו המפורסם ואישיותו התיאטרלית, הפך לפנים של התנועה. ציוריו המוקפדים והריאליסטיים להפליא מתארים עולם חלום פרטי ומוזר. יצירתו המפורסמת ביותר, "התמדת הזיכרון" (1931), עם השעונים הנמסים בנוף שומם, היא אולי הדימוי הסוריאליסטי המוכר ביותר בעולם, והפכה לסמל של תפיסת הזמן הגמישה והסובייקטיבית.
רנה מגריט – הפילוסוף הסוריאליסטי
בניגוד לדאלי הראוותן, רנה מגריט הבלגי היה אמן שקט ומהורהר, שזכה לכינוי "הפילוסוף עם המגבעת". יצירותיו אינן מתארות חלומות פרועים, אלא מציגות חפצים יומיומיים בסביבה רגילה, אך עם טוויסט קטן שמערער את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים. ציורו "בגידת הדימויים" (1929), המציג מקטרת עם הכיתוב "זאת אינה מקטרת", הוא דוגמה מושלמת לעיסוק שלו בפער שבין ייצוג למציאות, ובין מילים לחפצים.
אמנים חשובים נוספים הם מקס ארנסט, מחלוצי הטכניקות האוטומטיות; ז'ואן מירו, שיצר עולמות ביומורפיים צבעוניים המזכירים ציור מופשט; וצלמים כמו מאן ריי, שהשתמש בצילום כדי ליצור דימויים מסתוריים ופואטיים.
למה הסוריאליזם רלוונטי גם היום?
למרות שהתנועה הרשמית התפוגגה לאחר מלחמת העולם השנייה, הרעיונות של הסוריאליזם חיים ונושמים עד היום. ההשפעה שלו עצומה וניתן לראות אותה בכל מקום: בקולנוע של במאים כמו דיוויד לינץ' וטים ברטון, בקליפים מוזיקליים, בעיצוב אופנה, ובמיוחד בפרסום, המשתמש לעיתים קרובות בדימויים מוזרים ובלתי צפויים כדי ללכוד את תשומת ליבנו.
הסוריאליזם לימד אותנו שההיגיון הוא לא הדרך היחידה להבין את העולם, ושיש כוח עצום בדמיון, באינטואיציה ובחלומות. הוא מעודד אותנו להשתחרר מהמוסכמות, לחשוב אחרת, ולמצוא יופי במקומות הכי לא צפויים. בעולם שבו אנו מוצפים במידע ורציונליות, הקסם הסוריאליסטי ממשיך להזכיר לנו את החשיבות של הפנטזיה והמשחק.
איך ליצור אמנות סוריאליסטית בעצמכם?
היופי בסוריאליזם הוא שהוא נגיש לכולם, כי המקור שלו נמצא בתוך כל אחד מאיתנו. לא צריך להיות צייר מיומן כדי להתנסות ברעיונות סוריאליסטיים. הנה כמה רעיונות פשוטים ליצירה שיעזרו לכם לשחרר את האמן הסוריאליסטי שבכם.
דרך מצוינת להתחיל היא ליצור קולאז'. דפדפו במגזינים ישנים, גזרו דמויות, חפצים ורקעים שמוצאים חן בעיניכם, וחברו אותם יחד על דף או בד קנבס באופן בלתי צפוי. חברו ראש של אדם לגוף של ציפור, הציבו רהיטים באמצע המדבר, או תנו למכונית לעוף בשמיים. אל תחשבו יותר מדי, פשוט תנו לדמיון להוביל.
נסו גם ציור אוטומטי. קחו עיפרון או מכחול עם צבעי מים, עצמו עיניים ותנו ליד שלכם לנוע בחופשיות על הנייר. לאחר מכן, פקחו עיניים וחפשו דימויים וצורות שנוצרו בקווים האקראיים. אתם יכולים לפתח אותם ולהדגיש אותם. המפתח הוא לוותר על השליטה ולאפשר למקריות וליצירתיות הבלתי מודעת להוביל אתכם למקומות חדשים ומפתיעים.
