את הפחות שבצללים

תמר ברנדווין

אוצרת: שגית זלוף נמיר

בתערוכה של תמר שני צירים מרכזיים: הציר הביוגרפי והציר המדיומלי. הם שזורים אחד בשני, אולי אף תלויים זה בזה.
הצילום בהיותו מדיום תלוי טכנולוגיה, משתנה תדיר מהרגע בו הומצא.
מעניין לחשוב עליו כשלוחה של הזיכרון, ומתוך כך לתהות עד כמה אופיו של הצילום והיותו כפוף להתפתחות הטכנולוגיה (איכות, נראות, כמות) משנה את היכולת שלנו לזכור ולעצב את זהותנו.
תמר ברנדויין מנסה בכל מאודה לזכור.
ויותר ממה שתמר רוצה לזכור, תמר פוחדת להישכח.
לכן היא מתעסקת בזיכרון. היא משתמשת בו כאילו היה מהלך מתפתח, דינמי, אקטיבי, משתנה ומתחדש.
היא מנסה לזכור בכל מיני אופנים, והצילום בנדיבותו מאפשר לה לעשות בו כבשלה.
היא משתמשת בצילומי ארכיון, אלבום משפחה, found photography ומגזינים, ומטפלת בהם בשלל טכניקות של שכפול, טרנספר, קולאז', ריקמה, הדבקה ושימוש באפליקציות מתקדמות המפיחות חיים במי שהיו ואינם.
לעיתים היא צורבת דימוי על אבן ההופכת לממצא ארכיאולוגי יקר ערך, ולעיתים משכפלת אותו עד שהוא הופך לטפט מעוצב. לעיתים מקפידה על חדות יתרה, ולעיתים מפרקת את הדימוי עד לרמת הפיקסל. לעיתים מציגה את הקרובים לה, ולעיתים אנשים שלא הכירה מעולם.
מהלידי כסף, דרך פיקסל ועד אלגוריתם-
כולם משתתפים בפעולת הזכרון של תמר.

תמר ברנדויין, פסיכולוגית, צלמת ופוטותרפיסטית. עבדה משך כשלושים שנה במערכת הביטחון, מרביתן כפסיכולוגית. קיבלה את המצלמה הראשונה שלה כשהייתה בת ארבע, ואת אהבת הצילום מאביה. למדה צילום במסגרות מגוונות, ופוטותרפיה באוניברסיטת תל-אביב ובביה"ס הרב תחומי לאומנות וחברה מוסררה.

*שם התערוכה לקוח מהספר "המצאת הבדידות" של פול אוסטר

תמר ברנדווין
פתיחה: 16.06.2022 19:00   נעילה: 09.07.2022 14:00
שיח גלריה: