קשיי תרגום

קבוצתית

אוצר: אלנה שיפיצין

פרויקט התערוכה הישראלי "קשיי בתרגום" הוכן על ידי האוצרת הישראלית העצמאית אלנה שיפצין בשיתוף עם שגרירות ישראל במוסקבה לקראת הטריאנלה הבינלאומית השלישית לגרפיקה מודרנית בנובוסיבירסק רוסיה שהתקיימה במוזיאון לאמנות נובוסיבירסק בספטמבר2021 .

שם הפרויקט "קשיי תרגום" נבחר לא במקרה. בעזרת יצירות גרפיקה עכשוויות הכלולות בתוכו, הוא מציג את  הגוונים הרבים האסתטיים והמשמעותיים של האמנות הישראלית במאה ה-21. הוא מאחד בתוכו יצירה של 7 אמנים ישראלים, בני דורות ועדות שונות, שהגיעו לארץ בגילאים שונים. לכולם מטען תרבותי שונה, אך גם מכנה משותף של השפה העברית, שבאמצעות המאפיינים האסתטיים והסמנטיים שלה הם פועלים במרחב התרבות היהודית, תוך שהם מספרים על חוויות אישיות ואינטימיות ביותר.

האמנים טנו פנט סוסטר וסרגיי בונקוב מתל אביב, למשל, חוקרים בעבודות התגליף שלהם את האלפבית העברי דרך הפריזמה של המשמעויות המיסטיות הטמונות בקבלה. כך למשל, כל אות היא מטאפורה מורכבת, מיתוס המספר על יחסי הגומלין שבין האדם ליקום.

לעומת זאת, האמן הירושלמי שמואל שלסט שואף דווקא לטשטש את צלליות מילות הקודש בתנ"ך בתוך פקטורת התדפיס. טכניקה מאולתרת של מונוטייפ המאפשרת לו להסתיר את סימני הייצור המלאכותי ולגרום לאשליה של טקסט המתהווה ומתגלה מעצמו. פעלול ההשתקפות מייצר דמות מילת התפילה האינסופית בתוך מימד הזמן.

נושא אי-ליניאריות של זמן רלוונטי במיוחד עבור ישראל, מדינה של טכנולוגיה מתקדמת שבו בעת ממשיכה להתנהל על-פי לוח שנה עברי עתיק ולדבר בשפת הנביאים. בתוך מציאות שכזו, הדברים לעיתים מקבלים משמעות דרמטית במימדים מקראיים ממש.

כך, עוזי עמרני הגיע לאמנות לאחר חוויה טראגית בזמן שירותו הצבאי בתור חובש קרבי בדרום לבנון בשנים 97-98. מזועזע מחשיפה לחוסר האונים של האדם מול כוחו הקטלני של נשק מלחמה עכשווי, הוא יוצר צילומים, סרטים ואובייקטים קונספטואליים ולהם נושא אחד משותף:  אובדן שלמות, הן פיזית והן מנטלית. בסדרת הצילומים "החייל השקוף" הוא מציג לוחם לבוש במדים שקופים מכוסי פרקי תהילים. דמות זו עלתה בדמיונו מתוך הזיכרונות האישיים של תפילות שנשא בלי הפסקה לכל אורך הסיורים המבצעיים בהם השתתף, כשהוא מנסה להשתיק את קול הפחד שבתוכו. שפת האמנות מאפשרת ועוזרת לו להמיר, לתרגם את כאב הטראומה מן העבר לאנרגיה יוצרת בהווה.

עבור סימה לוין, שעלתה לישראל ממולדובה בנעוריה, היה זה הנושא של הגירה ואובדן בית שקיבל קווי דמיון של סיפור תנ"כי:  גירוש האדם מעולם מושלם של הרמוניה. בסדרת התגליפים שלה, דמויותיהם של אנשים חסרי אישיות ומאפיינים אתניים. הדמויות משוטטות בין הריסות העולם שחרב מול עיניהן ומנסות להציל שברים של חייהם הקודמים והיציבים איתם יוכלו לכסות את גופן החשוף והפגיע. השימוש בטכניקת "מחט יבשה" מאפשרת יצירת קו מחוספס המשקף לצופה את המטען האמוציונלי של העלילה המסופרת.

דיוקן כסוגה נוצר באמנות הישראלית בשלב מאוחר. לציור נוף, לעומת זאת, יש בארץ מסורת אסתטית עשירה. נופי הארץ מגוונים ואקזוטיים מאוד. מאשה אורלוביץ', אומנית מצפת, מצאה את פרשנותה המקורית לז'אנר זה. ביצירותיה הטבע מכונס לתוך הפשטה גיאומטרית, בעקבות קווי לוחות דפוס השקע. קומפוזיציית הקולאז' של התגליפים שלה בנויה על שילוב טכניקות דפוס שונות ואיזון דינמי בין הריק של הדף לחלקי התמונה שעליו. שיטה ייחודית זו מאחדת ראייה של המאקרו עם זאת של המיקרו: הסתכלות דרך מיקרוסקופ – מתחת לרגלינו עם מבט דרך טלסקופ – אל השמיים.

באוסף הישראלי מוצג הפרוייקט "קשרים לא חיים בממד הרביעי" של גלינה בלייך. הפרוייקט ממחיש את תורת הקשרים המתמטית הטוענת כי בממד הרביעי קשר כתופעה פשוט אינו מתקיים ונפתח מעצמו. אומרת האומנית: "במציאות הנראית שלנו עלינו להשקיע מאמץ כדי להתיר, לפתור דבר-מה ועדיין אנחנו לא תמיד מצליחים. נראה שבמציאות מסדר גבוה יותר בעיה כזאת לא קיימת."

קבוצתית
פתיחה: 14.04.2022 19:00   נעילה: 14.05.2022 14:00
שיח גלריה: